"אנננננייייי!" היא המנטרה הקבועה המתנגנת באוזני הורים רבים במפגש עם "גיל שנתיים הנורא". הילד עד לא מזמן היה תינוק מתוק, אך לאחרונה ה"אני" המתנגן, ה"לבד", ה"לא" וה"די" הן המילים השגורות בפיו. מה השתנה? מה קרה לאותו תינוק ש"זרם" עם כל הרצונות שלנו? מדוע הוא רוצה לעשות כל דבר בעצמו? מדוע הוא מתעקש? מסרב? ואיך מתמודדים?
סביב גיל שנה וחצי הילד חווה מעבר לשלב התפתחותי מרתק, ובו המשימה שלו היא בניית מושג העצמי שלו - הגדרה ברורה של מיהו, מהו, מה הוא יכול ומה אינו יכול, וכן היותו נפרד לחלוטין מאיתנו ההורים. על אף שהשלב הזה חשוב מאין כמוהו להתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של הפעוט, אנחנו ההורים חווים לא מעט אתגרים אל מול ההתנהגות שנלווית לכך. הדעתנות, הרצון לעשות כל דבר בעצמו, הצעקות והבכי, הופכים להיות יותר ויותר שגורים בחיינו. לרוב, הם גם ילוו אותנו הרבה מעבר לגיל שנתיים.
עם כל הקושי הזה, היכן העצמאות? ילדים תמיד מתפתחים בכיוון אחד - מתלות לעצמאות. מהאכלה בכפית לעבר אכילה עצמאית, מהליכה עם תמיכה לעבר הליכה עצמאית, מהלבשה לעבר התארגנות עצמאית, זוהי טבעה של התפתחות. באופן טבעי, ילדים הנמצאים בשלב הקסום של "גיל שנתיים הנורא" חווים רצון לחקור את יכולתם לעצמאות הולכת ומתפתחת, ומבקשים לקחת אחריות ושליטה, על עצמם, על פעולותיהם ואפילו על הסביבה.
כחלק מכך, זה אך טבעי שילדכם יבקש להרחיב את טווח השליטה והעצמאות שלו ולבקש לעשות דברים עבור עצמו - להחליט איך ומתי יצחצח את שיניו, איך ומתי יתלבש ואפילו איך ומתי ילך לישון. אז איך מעודדים את הילד לעצמאות ושומרים על השפיות שלנו אל מול האתגרים המאפיינים את "גיל שנתיים הנורא"?
גיל שנתיים הנורא הגיע? כך תוציאו ממנו את המיטב
אל תחששו מתסכול - הוא עוזר לרכוש מיומנויות חדשות, שבחו ועודדו ניסיון - גם אם לא היתה הצלחה, ועוד חמש פעולות שיסייעו לכם לשמור על שלום בית עם פעוט מתוסכל שדורש עצמאות כאן ועכשיו
הקושי להתמודד מול התנהגות הילד מתמיד מעל חודש? כתבי לי ווטסאפ
הנה כמה פעולות שיקלו עליכם ועליו לצלוח את השלב הזה בצורה מיטיבה:
1. הגדרת גבולות גזרה - הילד, שחווה התרגשות אדירה מיכולות העצמאות והבחירה ההולכות וגדלות שלו, מעוניין להביא את עצמו לידי ביטוי ולהתנסות בבחירה עצמאית בכל תחום אפשרי. התפקיד שלנו ההורים בשלב הזה הוא להגדיר את התחומים עליהם הילד יכול ליטול עצמאות ובחירה אישית ואת התחומים שבהם אנחנו אלו המחליטים באופן בלעדי. לדוגמה, אם הילד מעוניין להיות עצמאי בהתארגנות בבוקר, לבחור עבור עצמו את הבגדים ולהתלבש בעצמו - זה בהחלט יכול להיות תחום אחריותו. בניגוד, שעת ההשכבה בערב איננה נתונה לשיח, בחירה או משא ומתן והיא נותרת באחריותנו - ההורים.
2. אל תעשו עבורו מה שהוא יודע לעשות עבור עצמו - לעיתים ילדכם מעוניין להתנסות בעצמאות בתחום מסוים, ואנחנו מטעמי שיקולי זמן ונוחות מעדיפים להמשיך לעשות עבורו את הדברים. עם זאת, כאשר אנו עושים עבור ילדינו דברים שהם יכולים לעשות כבר בעצמם, אנחנו מעבירים מסר מוטעה לפיו הוא כנראה לא מסוגל לבצע את הפעולה בעצמו. לכן חשוב לאפשר לילדכם להתנסות בעצמאות גם אם זה דורש סבלנות ואורך רוח מצידכם.
3. תווכו לילד את הסיוע שאתם מגישים - בהמשך לנקודה הקודמת, אם ילדכם מתנסה בעצמאות בתחום הלבוש, אך הדבר גוזל זמן יקר בשעות הבוקר ולכן עליכם לסייע לו - תווכו לו את מעשיכם באופן שידגיש את יכולתו לעשות בעצמו, ואת המטרה של הסיוע, למשל: "חמוד, אני עוזרת לך ללבוש חולצה, למרות שאתה מתאמן ממש יפה לעשות זאת כבר בעצמך. אנחנו ממהרים כעת לגן".
4. שבחו את הילד על רצונו לעצמאות - גם אם הוא עדיין לא מצליח באופן מלא בתפקוד עצמאי - שבחו אותו על עצם הניסיון. לדוגמה, אם ילדכם מנסה לנעול את נעליו באופן עצמאי אך עדיין ללא הצלחה - שבחו אותו באופן ספציפי על עצם הניסיון: "יופי! אתה מתאמן על לנעול נעליים בעצמך!".
5. פרקו את המשימה לחלקים - אם ילדכם מעוניין להיות עצמאי בתחום מסוים, אך המשימה עדיין מורכבת לו מבחינה מוטורית - תוכלו לחלק את המשימה המורכבת לצעדים קטנים יותר באופן שיאפשר לו להצליח. אם נחזור שוב לדוגמת הנעליים - כדאי שנאפשר לילד שרפרף שבו יוכל לשבת ותחילה נלמדו רק להביא את נעליו לשם, לשבת ולסגור את הסקוטשים של הנעל לאחר שאתם נעלתם לו אותם. בהמשך, נסייע בכל פעם קצת פחות בנעילת הנעל ונאפשר לו להתנסות גם ביכולת זו.
6. אפשרו לילד ליטול תפקיד בבית - ילד שחוקר את העצמאות שלו ייהנה מאוד מלקחת תפקיד פעיל במטלות הבית. גם ילדים צעירים יכולים לסייע כאשר הם מתורגלים במשימה מסוימת. למשל, פעוט בן שנתיים יכול כבר לקחת את בגדיו לסל הכביסה לאחר שסיים להתפשט (גם אם בסיוע שלכם). פעוטה בת שלוש יכולה לסייע לפרוק מצרכים מהסופר אל המקרר בליווי מבוגר. כך תרוויחו פעמיים - גם תקבלו עזרה מילדיכם במטלות היומיום, וגם ילדכם ירוויח תחושת ערך וחשיבות עצמית.
7. אל תפחדו מתסכול - הורים רבים נחלצים לעזרת ילדם אשר חווה תסכול. זוהי נטייה טבעית, אנחנו רואים רגש לא נעים אצל ילדנו ומעוניינים להפסיקו. עם זאת, תסכול הוא חלק משמעותי בהתפתחות ובפיתוח עצמאות אצל ילדים. רק דרך תסכול מתרחשת הלמידה של מיומנות חדשה. אם אנחנו נחלצים במהירות לסיוע לילדנו החווה תסכול - אנחנו מעבירים לו מסר לפיו תסכול הוא רגש מסוכן שיש להפסיקו באופן מיידי. בכך, אנחנו עלולים מבלי להתכוון לפגוע ביכולתו לפתח מיומנות חדשה. לפיכך, אפשרו לילד לחוות תסכול (באופן מותאם לגילו) והתאפקו ככל הניתן מבלי לסייע לו, לפני שביקש את עזרתכם.
ליאת עזריה-אהרונוביץ' | 25.10.22 | 14:25
ליאת עזריה-אהרונוביץ' | 09.05.2021
גיל שנתיים הנורא הגיע? כך תוציאו ממנו את המיטב
אל תחששו מתסכול - הוא עוזר לרכוש מיומנויות חדשות, שבחו ועודדו ניסיון - גם אם לא היתה הצלחה, ועוד חמש פעולות שיסייעו לכם לשמור על שלום בית עם פעוט מתוסכל שדורש עצמאות כאן ועכשיו
"אנננננייייי!" היא המנטרה הקבועה המתנגנת באוזני הורים רבים במפגש עם "גיל שנתיים הנורא". הילד עד לא מזמן היה תינוק מתוק, אך לאחרונה ה"אני" המתנגן, ה"לבד", ה"לא" וה"די" הן המילים השגורות בפיו. מה השתנה? מה קרה לאותו תינוק ש"זרם" עם כל הרצונות שלנו? מדוע הוא רוצה לעשות כל דבר בעצמו? מדוע הוא מתעקש? מסרב? ואיך מתמודדים?
סביב גיל שנה וחצי הילד חווה מעבר לשלב התפתחותי מרתק, ובו המשימה שלו היא בניית מושג העצמי שלו - הגדרה ברורה של מיהו, מהו, מה הוא יכול ומה אינו יכול, וכן היותו נפרד לחלוטין מאיתנו ההורים. על אף שהשלב הזה חשוב מאין כמוהו להתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של הפעוט, אנחנו ההורים חווים לא מעט אתגרים אל מול ההתנהגות שנלווית לכך. הדעתנות, הרצון לעשות כל דבר בעצמו, הצעקות והבכי, הופכים להיות יותר ויותר שגורים בחיינו. לרוב, הם גם ילוו אותנו הרבה מעבר לגיל שנתיים.
עם כל הקושי הזה, היכן העצמאות? ילדים תמיד מתפתחים בכיוון אחד - מתלות לעצמאות. מהאכלה בכפית לעבר אכילה עצמאית, מהליכה עם תמיכה לעבר הליכה עצמאית, מהלבשה לעבר התארגנות עצמאית, זוהי טבעה של התפתחות. באופן טבעי, ילדים הנמצאים בשלב הקסום של "גיל שנתיים הנורא" חווים רצון לחקור את יכולתם לעצמאות הולכת ומתפתחת, ומבקשים לקחת אחריות ושליטה, על עצמם, על פעולותיהם ואפילו על הסביבה.
כחלק מכך, זה אך טבעי שילדכם יבקש להרחיב את טווח השליטה והעצמאות שלו ולבקש לעשות דברים עבור עצמו - להחליט איך ומתי יצחצח את שיניו, איך ומתי יתלבש ואפילו איך ומתי ילך לישון. אז איך מעודדים את הילד לעצמאות ושומרים על השפיות שלנו אל מול האתגרים המאפיינים את "גיל שנתיים הנורא"?
הקושי להתמודד מול התנהגות הילד מתמיד מעל חודש? כתבי לי ווטסאפ
ליאת עזריה-אהרונוביץ' | 09.05.2021
יש לך שאלה?
1. הגדרת גבולות גזרה - הילד, שחווה התרגשות אדירה מיכולות העצמאות והבחירה ההולכות וגדלות שלו, מעוניין להביא את עצמו לידי ביטוי ולהתנסות בבחירה עצמאית בכל תחום אפשרי. התפקיד שלנו ההורים בשלב הזה הוא להגדיר את התחומים עליהם הילד יכול ליטול עצמאות ובחירה אישית ואת התחומים שבהם אנחנו אלו המחליטים באופן בלעדי. לדוגמה, אם הילד מעוניין להיות עצמאי בהתארגנות בבוקר, לבחור עבור עצמו את הבגדים ולהתלבש בעצמו - זה בהחלט יכול להיות תחום אחריותו. בניגוד, שעת ההשכבה בערב איננה נתונה לשיח, בחירה או משא ומתן והיא נותרת באחריותנו - ההורים.
2. אל תעשו עבורו מה שהוא יודע לעשות עבור עצמו - לעיתים ילדכם מעוניין להתנסות בעצמאות בתחום מסוים, ואנחנו מטעמי שיקולי זמן ונוחות מעדיפים להמשיך לעשות עבורו את הדברים. עם זאת, כאשר אנו עושים עבור ילדינו דברים שהם יכולים לעשות כבר בעצמם, אנחנו מעבירים מסר מוטעה לפיו הוא כנראה לא מסוגל לבצע את הפעולה בעצמו. לכן חשוב לאפשר לילדכם להתנסות בעצמאות גם אם זה דורש סבלנות ואורך רוח מצידכם.
3. תווכו לילד את הסיוע שאתם מגישים - בהמשך לנקודה הקודמת, אם ילדכם מתנסה בעצמאות בתחום הלבוש, אך הדבר גוזל זמן יקר בשעות הבוקר ולכן עליכם לסייע לו - תווכו לו את מעשיכם באופן שידגיש את יכולתו לעשות בעצמו, ואת המטרה של הסיוע, למשל: "חמוד, אני עוזרת לך ללבוש חולצה, למרות שאתה מתאמן ממש יפה לעשות זאת כבר בעצמך. אנחנו ממהרים כעת לגן".
4. שבחו את הילד על רצונו לעצמאות - גם אם הוא עדיין לא מצליח באופן מלא בתפקוד עצמאי - שבחו אותו על עצם הניסיון. לדוגמה, אם ילדכם מנסה לנעול את נעליו באופן עצמאי אך עדיין ללא הצלחה - שבחו אותו באופן ספציפי על עצם הניסיון: "יופי! אתה מתאמן על לנעול נעליים בעצמך!".
5. פרקו את המשימה לחלקים - אם ילדכם מעוניין להיות עצמאי בתחום מסוים, אך המשימה עדיין מורכבת לו מבחינה מוטורית - תוכלו לחלק את המשימה המורכבת לצעדים קטנים יותר באופן שיאפשר לו להצליח. אם נחזור שוב לדוגמת הנעליים - כדאי שנאפשר לילד שרפרף שבו יוכל לשבת ותחילה נלמדו רק להביא את נעליו לשם, לשבת ולסגור את הסקוטשים של הנעל לאחר שאתם נעלתם לו אותם. בהמשך, נסייע בכל פעם קצת פחות בנעילת הנעל ונאפשר לו להתנסות גם ביכולת זו.
6. אפשרו לילד ליטול תפקיד בבית - ילד שחוקר את העצמאות שלו ייהנה מאוד מלקחת תפקיד פעיל במטלות הבית. גם ילדים צעירים יכולים לסייע כאשר הם מתורגלים במשימה מסוימת. למשל, פעוט בן שנתיים יכול כבר לקחת את בגדיו לסל הכביסה לאחר שסיים להתפשט (גם אם בסיוע שלכם). פעוטה בת שלוש יכולה לסייע לפרוק מצרכים מהסופר אל המקרר בליווי מבוגר. כך תרוויחו פעמיים - גם תקבלו עזרה מילדיכם במטלות היומיום, וגם ילדכם ירוויח תחושת ערך וחשיבות עצמית.
7. אל תפחדו מתסכול - הורים רבים נחלצים לעזרת ילדם אשר חווה תסכול. זוהי נטייה טבעית, אנחנו רואים רגש לא נעים אצל ילדנו ומעוניינים להפסיקו. עם זאת, תסכול הוא חלק משמעותי בהתפתחות ובפיתוח עצמאות אצל ילדים. רק דרך תסכול מתרחשת הלמידה של מיומנות חדשה. אם אנחנו נחלצים במהירות לסיוע לילדנו החווה תסכול - אנחנו מעבירים לו מסר לפיו תסכול הוא רגש מסוכן שיש להפסיקו באופן מיידי. בכך, אנחנו עלולים מבלי להתכוון לפגוע ביכולתו לפתח מיומנות חדשה. לפיכך, אפשרו לילד לחוות תסכול (באופן מותאם לגילו) והתאפקו ככל הניתן מבלי לסייע לו, לפני שביקש את עזרתכם.
יש לך שאלה?
ליאת עזריה-אהרונוביץ' היא פסיכולוגית ומלווה הורים. בעלת הטור "אמא פסיכולוגית" ב-YNET וחברת צוות המומחים של YNET.
